שמי חגית יגודה. אני נשואה באושר לרון, ואמא לשני בנים מקסימים – אור הבכור בן 29, סיים שירות צבאי ב מערך הסייבר של חייל המודיעין ויניב הצעיר בן 19 ואני חוגגת 58.
נולדתי בישראל בספטמבר 1966, בשנה שפרופסור משולם גילה ותבע את המולקולה THC.הייתה לי ילדות יפה כאן באיזור, הייתי תלמידה רגילה, בתיכון קצת חשישניקית כפי שהיו רבים מעמיתי בית הספר.
הכל התחיל להשתבש בנעורים, כשהתחלתי להרגיש לא טוב, ישנתי הרבה יותר מהרגיל ובהתחלה חשבו שזה בגלל החשיש. אחר כך התחילו לבדוק, ובשנת 1987 אובחנתי בתל השומר בהודג'קין דיזיז דרגה 4. עברתי סדרת טיפולים אגרסיביים של כימותרפיה, הקרנות, והשתלת מח עצם. במסגרת הטיפולים בתל השומר הוצעה נגזרת כימית של חשיש, תוך כדי הכימו, אך פיתחתי אלרגיה ודחייה לנגזרת הנ"ל.
אז הוצע לי לעשן את החשיש במקום, בזכות רופאה אחת עם הרבה אומץ שרשמה על דף את הרישיון הראשון לשימוש בחשיש (מופיע כאן בהמשך) – ולכן קיבלתי אפשרות לטיפול התומך בקנאביס בשילוב הטיפולים הקונבנציונליים. היינו קבוצה של עשרה אנשים שחולים במגוון מחלות, ועלינו ניסו את הטיפול התומך עם החשיש. כולנו שרדנו יותר זמן מהמטופלים המקבילים אלינו שלא קיבלו חשיש, ואיכות החיים שלנו הייתה גבוהה משלהם.
בגלל היותי הצעירה מביניהם, אני עומדת כאן היום ומספרת לכם על זה. ב-1994 הסרטן חזר, שוב טופלתי בכימו, ועברתי גם ניתוחים.
בשנת 2013 בעקבות הפעם השלישית בה אובחנתי במחלת הסרטן ובעקבות ניסיון העבר, סירבתי להתחיל טיפולים כימיים במחלה ודרשתי להיות מטופלת באמצעות מיצוי צמח הקנאביס, אך דרישתי נדחתה בעקבות העדר נוהל ברור להסדרת השימוש בקנאביס רפואי באותה העת, שכן עד אז היו כמה עשרות מטופלים בישראל בקנאביס רפואי בלבד.
בעקבות החלטה זאת החלטתי לפתוח במחאה מול ביתה של שרת הבריאות יעל גרמן, ובמסגרת המחאה קבוצה של מוחים (שכללה גם אותי) שבתה רעב במאהל מול ביתה של שרת הבריאות עד שדרישתי לקבלת הטיפול בקנאביס רפואי אושרה.
עקב מחאתי הוזמני לדיון בפני ועדת הבריאות של הכנסת. הייתה זו הפעם הראשונה בה הגיעה חולה מתוך מטרה להציג את עמדת המטופלים הזקוקים לטיפול בקנאביס רפואי, עמדה שעד אז יוצגה בפני הוועדה רק על ידי ידוענים כמו אברי גלעד, או חברי הכנסת עצמם.
בעקבות פעילותי שכללה מחאה, הופעה בפני וועדות הכנסת ובמיוחד ועדת הבריאות, כמו גם הלך הרוח הציבורי אשר היה באותה התקופה, התווה משרד הבריאות את נוהל 106 לטיפול בחולים הנזקקים לקנאביס רפואי ואופן אספקתו, ואף ביטל את דרישתו להתלות את הקנאביס הרפואי בעבור חולים אונקולוגיים בטיפולי כימותרפיה פעילים.
מאז אני פועלת במגוון דרכים למען קידום הלגליזציה לצמח הקנאביס ומשתתפת בהפקת המחאות המתקיימות בנושא מעת לעת.
מטרתי העיקרית בכל המאבקים האלה היא להוציא את צמח הקנאביס מפקודת הסמים המסוכנים בישראל והפיכתו לצמח למטרות רפואיות, בצורה שכל אדם יכול לבחור להתרפא בעזרתו ללא כל סלקציה רפואית, אישורים או תשלומי עתק על דף נייר שנחשב רישיון.
עזרה בהקלה אמיתית לבוחרי דרך הקנאביס
"אני אפילו לא ידעתי שזה ירפא אותי, אבל הרגשתי שזה עושה לי טוב, וסמכתי על האינטואיציה שלי"
חגית יגודה היא סיפור הצלחה אישי ומקצועי. הקנאביס מלווה אותה בחייה כמקור להנאה וסיפוק, אך בעיקר להחלמה ולתובנות על החיים. בראש ובראשונה, ההכרה בכך שהקנאביס אינו רק אמצעי מבורך להקלה על כאבים ולעזרה בהתמודדות עם סבל, אלא תרופה של ממש, בטוחה ומצילת חיים. ולא פחות חשוב – שהאדם, המטופל, הוא האחראי על בריאותו. אחרים יכולים לתמוך, לתת ידע, לעזור, אבל המטופל מכיר את עצמו ויודע מה טוב בעבורו, בעוד שלממסד הרפואי יש לעתים אינטרסים אחרים (עוד על כך בפרק…)
חגית חולה בסרטן מסוג הודג'קין, ומטופלת למעלה מ-35 שנה בקנאביס רפואי. בלעדיו – חייה לא היו חיים. אתו – חייה מלאים אושר וסיפוק, שהיא רוצה לחלוק. מוותיקות המשתמשים באישור בארץ, חגית עברה הסמכת קנאביס רפואי באוניברסיטה העברית בירושלים וכיום היא מלווה ומייעצת למספר רב של מטופלים בקנאביס רפואי בארץ. מנסיונה האישי והמקצועי, למדה חגית את חשיבות ההתאמה האישית של טיפול בקנאביס: כשם שיש מאות סוגים כדורי שינה, כך יש מאות זנים של קנאביס שכל אחד מהם מחולל פלאים משלו, ומכאן החשיבות בהתאמה אישית. אין מדובר בבריחה מהמחלה או מהכאב, להפך, מדובר בהתמודדות מתוך אחריות.
על אף כל מקרי ההצלחה בטיפול ובריפוי עם קנאביס, המחקר המדעי עדיין צריך להדביק את פער הידע שנוצר עקב הרתיעה והסטריאוטיפים נגד התרופה, והיותה בלתי חוקית במשך שנים רבות. בכל יום מתפרסמים גילויים חדשים על התועלת שבקנאביס, לא רק בטיפול במחלות, אלא לאחרונה גם בסיוע בהריון ובלידה. מדוע לא? השמיים הם הגבול. רוצים לדעת עוד?